"מאמין שאני עוד אהיה אלוף אולימפי"

[Asaf]

בסוף השבוע ייצא לדרך גראנד סלאם פריז היוקרתי, ולראשונה מאז המשחקים האולימפיים בטוקיו, נבחרת הגברים של אורן סמדג'ה תעלה על המזרן. בין הג'ודאים הבכירים שיתחרו לראשונה מזה מספר חודשים נוכל לראות גם את שגיא מוקי. אלוף העולם מ-2019, שהגיע כאחד המועמדים הבולטים במשלחת הישראלית למדליה אולימפית, לא עמד בציפיות בתחרות האישית ולא עלה על הפודיום, אך הצליח, יחד עם הנבחרת, לרגש מדינה שלמה, עם מדליית הארד בתחרות הקבוצתית בטוקיו.אחרי המשחקים מוקי לקח לעצמו חופש של כחודשיים, התאוורר קצת והטעין מצברים לקראת הקמפיין האולימפי השלישי שלו, ורגע לפני שהוא חוזר להתחרות תפסנו אותו לראיון מיוחד. "הייתה לי תקופת רגיעה אחרי טוקיו, לקחתי קצת חופש כמו שלוקחים אחרי כל אולימפיאדה, ואז חזרתי לאימונים בכל הכוח. אז בימים האלה אני ממשיך באימונים. אמנם אני עדיין לא מרגיש בשיאי, אבל אני מרגיש שאני בעלייה, שאני במסלול ושאני מאוד מאוד רוצה", פתח מוקי.לפני שניגע בהווה ובעתיד, אני רוצה לקת אותך לעבר, לרגע הזה שאתה מפסיד בשמינית הגמר ליריב האוסטרי בטוקיו ואתה מבין שלא תזכה במדליה אולימפית.לא מה עבר בראש?
"באותו רגע זה לעכל את זה, וזה לוקח זמן. עם כמה שהיה קשה לי לעכל, הייתי צריך להתאפס על עצמי מאוד מהר בגלל התחרות הקבוצתית. ידעתי שבונים עליי שם ולא הייתי יכול לוותר. לדעת לקום מהפסד - זה מבחינתי משהו שכל ספורטאי וכל בן אדם שחולם להשיג משהו בחיים צריך לדעת להתמודד כי בסופו של דבר אף אחד לא חסין מזה. הניצחון הגדול ביותר מבחינתי הוא איך שהצלחתי להרים את עצמי, ובקרב על מדליית הארד בתחרות הקבוצתית להילחם עם ספורטאי ששוקל 15 קילו יותר ממני, מדורג 1 בעולם, אלוף אירופה ולנצח אותו ברגע המכריע ולהביא את המדליה הזאת הביתה. עשיתי שם התגברות מטורפת".אבל בכל זאת, בריו כשאתה עם פריצת דיסק הגעת לקרב על מדליה וסיימת חמישי, בטוקיו היו ציפיות גבוהות הרבה יותר, איך עשית את הסוויץ' הכל כך מהיר שאתה מדבר עליו?
"לפני ריו לא התאמנתי חודש, קיבלתי זריקות ועליתי להתחרות עם משככי כאבים שעשו לי סחרחורות, ועדיין עם הפציעה הגעתי לחצי גמר ואז קרב על מדליה, אבל בסוף סיימתי חמישי. שם, באותו רגע, חרב עולמי, לקח לי זמן להבין את גדול ההישג הזה. דווקא בטוקיו, ששם כיוונתי הכי גבוה, למדליית זהב, אפילו לא למדליית ארד, הייתי חייב לקחת את הדברים בפרופרוציה. בסופו של דבר אם הייתי נותן לכל הרגשות לנהל אותי לא הייתי מגיע לתחרות הקבוצתית ועושה את זה. הייתי צריך להרים את עצמי. כן, היה קשה לי לעכל את זה, בכיתי, אבל שמרתי על עצמי חזק, לא הסכמתי לעצמי ליפול כי ידעתי שהרבה מונח על הכתפיים שלי".

https://www.sport5.co.il/articles.as...9&docID=393539

[Daniel]

מרגש
תודה ששיתפת .

[El Miro]

תע"ה